מדריך היערכות במסים

 

7.1.2     הוראות התקנות לאחר התיקונים לתקנות (החל מיום 1.1.2008)

במסגרת התיקונים לתקנות שונו ההגדרות הבאות:

 

  • במסגרת התיקון משנת 2007, להגדרת "רכב" נוסף רכב מסוג אופנוע 3L, כהגדרתו בתקנות התעבורה וכמו כן מועט מההגדרה רכב העונה להגדרת "רכב תפעולי".

לעניין זה "רכב תפעולי" הינו רכב שהתקיים בו, להנחת דעתו של פקיד השומה, אחד מאלה:

  1. הרכב הוא רכב ביטחון, כהגדרתו בתקנות התעבורה, המשמש בפעילות מבצעית או ביטחונית בלבד;
  2. הרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהו של המעביד, הוא משמש רק לצורכי המעביד או בעל משלח היד או העסק, לפי העניין, מקום העיסוק של המעביד, של בעל משלח היד או של בעל העסק, לפי העניין – אינו בבית מגוריו ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחוץ למקום העיסוק.
  • כמו כן, במסגרת התיקון משנת 2007, נמחקה הגדרת "מספר הקילומטרים השנתי".
  • במסגרת התיקון משנת 2010, שונתה שוב הגדרת "רכב" כאשר המונחים "רכב נוסעים פרטי, רכב פרטי דו שימושי, רכב מסחרי אחוד ורכב מסחרי בלתי אחוד" נמחקו והוחלפו ב"רכב שסיווגו M1 ורכב שסיווגו N1". הכוונה הינה לסיווג הרכב בהתאם לסעיף 271א(ד)(1) לתקנות התעבורה:

– רכב M1 – רכב מקטגוריית M (רכב מנועי בעל 4 גלגלים לפחות אשר תוכנן, נבנה ויועד להסיע נוסעים) שבו עד 8 מושבים נוסף על מושב הנהג ומשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג.

– רכב N1 – רכב מקטגוריית N (רכב מנועי מסחרי בעל 4 גלגלים לפחות אשר תוכנן, נבנה ומיועד להובלת טובין או רכב שצוין ברישיונו כרכב עבודה) שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג.

יושם אל לב, כי במסגרת התיקון משנת 2010 הורחבה הגדרת כלי רכב אשר נמצאים בתחולת התקנות ותקרת 45% מההוצאות הוגדלה לשיעורים גבוהים יותר עבור כלי רכב מסוימים בתחולה רטרואקטיבית משנת המס 2008 (ראה סעיף 2 להלן "ניכוי הוצאות רכב שאינו צמוד לעובד").

לאור האמור לעיל, ניתן לשקול להגיש תיקון לדוח המס 2008 ו-2009 ולדרוש הוצאות החזקה בגין כלי רכב כאמור בשיעורים כפי שנקבעו בתיקון.

בהקשר זה, יצוין כי ביולי 2013 פורסם פסק דין בעניין אהוד אפרת נגד פקיד שומה ירושלים 1 (ע"מ 26060-01-13) הדן בסוגית הגבלת ניכוי הוצאות רכב.

המערער השתמש ברכבו הפרטי לצורך עיסוקו כמורה פרטי עצמאי המגיע למקום מגוריו של התלמיד וכן לצרכיו האישיים. קרי, הוצאות הרכב הן הוצאות מעורבות.

טענת המערער היא, כי על פניו, התקנות סותרות את האמור בפקודה המתירה ניכוי מלוא הוצאות נישום שהוצאו בייצור הכנסתו ואילו התקנות מגבילות את האמור בפקודה לשיעור קבוע, לעתים נמוך יותר. לפיכך, סובר המערער כי כדי ליישב את התקנות עם הוראות הפקודה, יש לקבוע כי התקנות יוצרות אך חזקה הניתנת לסתירה לפיה הנישום יכול להוכיח כי הוא חורג מהתקרה הקבועה בתקנות והמגבילה אותו בשיעור הניכוי וכי הוא יכול להוכיח כי ההוצאות שהוציא בפועל בשימוש ברכבו לצרכי עבודתו עולות על שיעור ההוצאות הקבוע בתקנות ואלו יותרו לו בניכוי.

טענת המשיב היא, כי ככלל הפקודה אינה מכירה באפשרות של ניכוי הוצאות מעורבות, אלא שמחוקק המשנה קבע מנגנון המאפשר באופן מלאכותי להוציא את המרכיב העסקי של ההוצאות המעורבות לפי הסמכות המוקנית לו בפקודה. בעשותו כן, קבע מחוקק המשנה חזקה חלוטה בדבר שיעור ההוצאות המותר בניכוי.

בית המשפט המחוזי בירושלים מפי כבוד השופט דוד מינץ קבע וזאת בניגוד לעמדת המשיב כי ההוצאות המותרות בניכוי לצורכי מס אינן מצומצמות להוצאות שהוצאו רק לשם ייצור ההכנסה.

כמו כן נקבע כי תכלית תקנות ניכוי הוצאות רכב הייתה לקבוע חזקה חלוטה לגבי החלק הפרטי בהוצאות הרכב, וזאת כדי למנוע התדיינויות משפטיות נרחבות בכל מקרה ומקרה לגבי ההפרדה בין החלק הפרטי לחלק העסקי.

מוסיף כבוד השופט דוד מינץ לציין כי אכן קיימת בעייתיות מסוימת בכך שייתכנו מקרים בהם לא יותר לנישום לנכות הוצאה שהייתה לו בייצור הכנסתו, ובכך יש לכאורה חריגה מהעיקרון של גביית מס אמת, ואולם, שר האוצר רשאי על פי סמכותו לחרוג מהעיקרון הכללי ולקבוע כללים שונים, בין היתר בשאלת ניכוי הוצאות.

 

 

 

  1. 1. ניכוי הוצאות "רכב תפעולי"

"רכב תפעולי" אינו נחשב ל"רכב" לעניין התקנות, ולפיכך התקנות אינן חלות לגביו וההוצאות בגינו יותרו בניכוי במלואן.

  1. 2. ניכוי הוצאות רכב שאינו צמוד לעובד[1]
    • לגבי רכב, למעט אופנוע שסיווגו L3 ולמעט רכב שסיווגו 1M, שסיווג המשנה שלו הוא אוטובוס ציבורי או מונית (תקנה 2(1ב) לתקנות), רכב סיור או רכב מדברי (תקנה 2(1ג) לתקנות), רכב להוראת נהיגה (תקנה 2(1ד) לתקנות) (ראו התייחסות לרכבים אלו להלן) – יותר בניכוי סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב כפי שנקבע בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות שווי שימוש") או סכום בגובה 45% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה;
    • לגבי אופנוע שסיווגו L3 – יותר בניכוי סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש כפי שנקבע בתקנה 2(ב) לתקנות שווי שימוש, או סכום בגובה 25% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה.

במסגרת התיקון האחרון משנת 2010, הוספו לתקנה 2 לתקנות פסקאות (1ב), (1ג) ו-(1ד) כדלקמן:

  • לגבי רכב שסיווגו 1M, שסיווג המשנה שלו הוא אוטובוס ציבורי או מונית, כאמור בתקנה 271א(ד)(1) לתקנות התעבורה – יותרו בניכוי סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב כפי שנקבע בתקנות שווי השימוש, או סכום בגובה 90% מהוצאת החזקת הרכב, לפי הגבוה;
  • לגבי רכב שסיווגו 1M, שסיווג המשנה שלו הוא רכב סיור או רכב מדברי, כאמור בתקנה 271א(ד)(1) לתקנות התעבורה – יותרו בניכוי סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב כפי שנקבע בתקנות שווי שימוש, או סכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה;
  • לגבי רכב שסיווגו 1M, שסיווג המשנה שלו הוא רכב שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב להוראת נהיגה, כאמור בתקנה 271א(ד)(1) לתקנות התעבורה – יותרו בניכוי סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב כפי שנקבע בתקנות שווי השימוש, או סכום בגובה 77.5% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה, ובלבד שבבעלות הנישום רכב כאמור אחד בלבד. לגבי מי שבבעלותו רק שני כלי רכב כאמור, שלגבי אחד מהם בלבד צוין ברישיון הרכב שהוא בעל תיבת הילוכים אוטומטית, במקום "77.5%" יקראו "68%".
  1. 3. ניכוי הוצאות רכב ביחס לרכב הצמוד לעובד
  • הוצאות החזקת רכב בשל רכב שהמעביד העמיד לרשות עובדו, יותרו בניכוי במלואן.
  • הוצאות שהוצאו לגבי רכב של חברה להשכרת רכב לתקופה קצרת מועד, יותרו בניכוי כל הוצאות החזקת הרכב לגבי כלי רכב שמספרם עולה על מספר עובדי החברה.

[1]    הכוונה היא בדרך כלל להוצאות רכב בידי עצמאים. יחד עם זאת, ייתכנו גם מקרים אחרים רלוונטיים כגון הוצאות רכב בידי חברות אשר אינן מצמידות את הרכב לעובד מסוים וכדומה.