מדריך היערכות במסים

6.3.1 הוצאות כיבוד

בתקנות נקבע, כי יותרו בניכוי הוצאות כיבוד בשיעור של 80% מהוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום – קרי, במקום שבו מנהל הנישום דרך קבע את עיסוקו. כמו כן, הוגבלו ההוצאות המותרות כאמור ל"כיבוד קל" בלבד. המונח "כיבוד קל" מוגדר בתקנות כ"שתייה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה";

יצויין, כי בחוזר מס הכנסה מס' 14/2000 הובהר, כי כ"כיבוד קל" ייחשבו גם פרטי מזון קלים הניתנים לאורח, המבקר במקום העסק לצרכים עסקיים, כגון; משקה קר או חם, עוגיות וכדומה. מנגד הובהר, כי לא יכללו בגדר "כיבוד" ארוחות הניתנות לאורח – גם לא ארוחות עסקיות, אשר לגביהן תחול תקנה 3 לתקנות הקובעת כי לא יותרו בניכוי הוצאות בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחו"ל.

כמו כן, ביום 28 ביוני 2018 פורסמה הבהרה נוספת לגבי הגדרת המונח "כיבוד קל", בה נאמר כי עמדת רשות המסים היא כי בהגדרה זו יכללו גם פירות וירקות העונה.

בהקשר זה, נציין כי ביום 26 בספטמבר 2016, ניתן פסק הדין ביחס לבקשה לאישור תובענה כייצוגית בת"צ 20306-12-13 מהילי בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המסים, במסגרתו המבקשת (חברת מהילי בע"מ), טענה כי לצורך פעילות השיווק שלה וקידום עסקיה, מתקיימות על ידה או על ידי קבלני משנה מטעמה, פגישות עסקיות עם לקוחות פוטנציאליים, כאשר לעיתים מתקיימות בבתי קפה. ביום 24.2.2013 שלח רואה החשבון של המבקשת, מר עופר מנירב, מכתב לפקיד שומה כפר סבא, במסגרתו טען מייצג המבקשת כי לדעתו יש להתיר בניכוי הוצאות כיבוד שהוצאו בפגישות בבתי קפה מחוץ למקום העיסוק וביקש את אישורו מראש של פקיד השומה לניכוי הוצאות אלו על ידי המבקשת. ביום 13.3.2013 השיבה רכזת ממשרד פקיד שומה כפר סבא למכתבו של מייצג המבקשת וציינה כי לא ניתן לתת אישור מראש לגבי הוצאות כיבוד וכי על המבקשת לדרוש הוצאות בהתאם לתקנות.

ביום 10.12.2013 הוגשה בקשת האישור וכן תובענה ייצוגית, במסגרתה תבעה המבקשת מהמשיבה, רשות המיסים, סך של 19,200 ש"ח בתביעה אישית, וסך של 1.464 מיליארד ש"ח עבור הקבוצה.

בית המשפט קבע כי תקנה 2(1) לתקנות – כפי שכותרת המשנה שלה מעידה על כך ("כיבוד") – נועדה לקבוע את דינן של כלל הוצאות הכיבוד על סוגיהן השונים. משמע כי "ההוצאות המפורטות" בתקנה זו אינן, כפי שסוברת המבקשת, אך ורק הוצאות כיבוד במקום העסק או הוצאות כיבוד קל. לעמדת בית המשפט, עניינה של התקנה בהוצאות כיבוד באשר הן, כאשר אלו יותרו בניכוי אך ורק בתנאים, בסייגים ובמגבלות הקבועים בתקנה. הוצאות כיבוד שאינן עומדות בתנאים, בסייגים ובמגבלות אלה, אסורות בניכוי על פי התקנות. אין מקום לומר שהן אינן מוסדרות בתקנות, ולפיכך ניתן לבחון אותן על פי העקרונות הכלליים לניכוי הוצאה כקבוע בסעיף 17 לפקודה. ומה הם אותם תנאים, סייגים ומגבלות החלים על הוצאות כיבוד? ראשית, שהניכוי בגין הוצאות הכיבוד יהיה אך ורק בגובה 80% מההוצאות. שנית, שיהיו אלו הוצאות לכיבוד קל ולא לכיבוד מסוג אחר. שלישית, שתהיינה אלה הוצאות כיבוד במקום העיסוק ולא מחוץ למקום העיסוק בלבד.

לפיכך, הוצאות כיבוד שלא במקום העסק – אינן מותרות בניכוי.

בקשת האישור נדחתה.