מדריך היערכות במסים

5.4 פחת – התרה בניכוי של דמי חכירה – פס"ד פי גלילות

בע"א 8301/04 פקיד השומה למפעלים גדולים נגד פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ קבע בית המשפט העליון קווים מנחים בסוגית התרה בניכוי של הוצאות בגין דמי חכירה. 

במקרה זה חתמה פי גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ (להלן: "החברה") עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") הסכמים לפיהם הוחכרו לה ארבעה מסופים לניפוק נפט לתקופה של 49 שנים עם אופציה להאריך את החכירה ב-49 שנים נוספות. הסדרי התשלום בכל ההסכמים כללו מרכיב של דמי חכירה ראשונים אשר שולמו מראש, וכן מרכיב של דמי חכירה שנתיים.

השאלה שנבחנה הייתה האם זכאית החברה לנכות את הוצאות דמי החכירה כהוצאה שוטפת. החברה טענה כי מדובר בחכירה תפעולית וככזו הרי שהיא צריכה להיות מותרת בניכוי באופן שוטף מכוח סעיף 17 לפקודה. החברה הסתמכה בטענתה זו על העובדה כי החכירה המצויה בידה הינה זמנית בלבד, מצומצמת בהיקפה וכן מוגבלת בשימושה ובאפשרות ניצול הקרקע, בעוד שהמנהל הוא הנושא בכל ההנאות והסיכונים שבקרקע בתקופת החכירה ולאחריה.

פקיד השומה טען כי לחברה הוענקו זכויות הקרובות במהותן לזכויות בעלות ובמסגרת זו אף כל הסיכויים והסיכונים הנובעים מהשימוש וההחזקה במקרקעין. בהתאם לסיווג זה הרי שהחכירה העומדת לדיון הינה מן הסוג של חכירה מימונית וככזו אין להתיר את דמי החכירה בניכוי שוטף. בהקשר זה קבע בית המשפט העליון, כי אף שהסכמי החכירה מול המנהל מטילים על החוכר (ובענייננו החברה) שתי מגבלות מרכזיות: האחת, ביחס לאיסור עשיית דיספוזיציות במקרקעין ללא הסכמת המנהל והשנייה, ביחס לשימוש במקרקעין מעבר למטרה שנקבעה ללא הסכמת המנהל, הרי שאלו אינם סותרים את ההעברה של עיקר הסיכויים והסיכונים במוחכר לידי החברה.

בית המשפט העליון דחה את טענות החברה וקבע כי סיווג החכירות יהיה כחכירה מימונית אשר אינה מתירה בניכוי הוצאות דמי החכירה.