מדריך היערכות במסים

21.5     מס רווח על דיבידנד שנתקבל במוסד כספי

דיבידנד שקיבל מוסד כספי מחברה שאינה מוסד כספי, על פי הגדרת "רווח" בסעיף 1 לחוק מע"מ, חייב במס רווח. יחד עם זאת, לאור העובדה כי על פי סעיף 126(ב) לפקודה, דיבידנד שנתקבל בידי חברה מחברה אחרת (החייבת במס חברות) לא ייכלל במסגרת ההכנסה החייבת של החברה מקבלת הדיבידנד – יש הסוברים כי דיבידנד כאמור לא יהא חייב במס רווח. יודגש כי דעה זו אינה תואמת את עמדת רשויות המס כפי שבאה לידי ביטוי בחוזר מס הכנסה (ראה סעיף 21.1.3.3ב לעיל).

סוגיה זו נידונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופט מ' אלטוביה, בע"מ 1497-08-14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים. במסגרת פסק דין זה, בשנת 2010 קיבל המערער, דיבידנדים בסכום כולל של כ-108 מיליון ש"ל מחברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ("כאל"), המסווגת כעוסק לפי חוק מע"מ.

המערער, שהינו "מוסד כספי" כמשמעותו בחוק מע"מ, לא כלל את הדיבידנדים האמורים בחישוב מס הרווח המוטל עליו כמוסד כספי מכוח הוראות סעיף 4(ב) לחוק מע"מ.

המשיב (פשמ"ג) דחה את דיווחי המערער וקבע, כי עליו לכלול את הדיבידנד בחישוב מס הרווח.

בית המשפט קבע כי הדיבידנדים שקיבל המערער הינם בבחינת "הכנסה מדיבידנד…שלגביה ניתן פטור ממס הכנסה לפי כל דין", בהתאם להגדרת "ריווח" שבסעיף 1 לחוק מע"מ ובהתאם לאותו בסיס חקיקתי הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה.

בהתאם, קבע בית המשפט, כי הדיבידנדים שחולקו למערער על-ידי כאל באים בגדר הכנסה מדיבידנד שלגביה ניתן פטור ממס הכנסה לכן יש להוסיפה ל"ריווח", בהתאם לחלופה השלישית שבהגדרה שבחוק מע"מ, החייב במס של המערער. השופט אלטוביה הוסיף ונדרש לטענת המערער לפיה גם אם ייקבע כי חלוקת דיבידנד מעוסק למוסד כספי חייב במס רווח, יש לראות בחלוקת הדיבידנד במקרה זה כחלוקה ממוסד כספי למוסד כספי הפטורה ממס רווח בהתאם לאפשרות השנייה בהגדרת "ריווח" (כאשר לגישתו של המערער מקור הדיבידנדים הינו בשני גופים המוגדרים לטענתו כמוסדות כספיים). השופט אלטוביה דחה טענה זו מאחר והמונח "ריווח" אינו כולל את המילים "במישרין או בעקיפין" וכן הדיבידנדים התקבלו בפועל מכאל, שהינה עוסק לצרכי מע"מ.

לבסוף, התייחס השופט אלטוביה לטענת המערער לפיה חיובו במס רווח יביא לכפל מס, שכן הדיבידנד מקורו בגופים שכבר שילמו מס רווח בגין רווחיהם וחלוקת הדיבידנדים מכאל נעשתה על-בסיס רווחי אקוויטי שרשמה כאל בשל החזקותיה בגופים אלו. השופט אלטוביה קבע, כי על-פי עיקרון האישיות הנפרדת אין לייחס את תשלום מס הרווח ששילמו גופים אלו למערער המחזיק בחלק מהם בשרשור, ועל-כן ספק אם יש ממש בטענת המערער. לא כל שכן, אילו ראה המחוקק לנגד עיניו מצב של כפל מס המצדיק התערבות חקיקתית בנושא, היה עושה כן בעצמו.

 

ערעורו של בנק דיסקונט לבית המשפט העליון נדחה בנובמבר 2018.

 

מקרה נוסף, ע"מ 46306-01-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים (18 אוגוסט 2019)

פסק הדין דן בשאלת תחולתו של מס רווח לפי סעיף 4 (ב) לחוק מע"מ (להלן: "החוק") על דיבידנדים שחולקו למוסד כספי מ"עוסק מורשה".

מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערת"), קיבלה בשנים 2011-2012 דיבידנדים מחברות בנות שלה המוגדרות כ"עוסק מורשה", לצרכי החוק. בחישוב מס הרווח, לא כללה המערערת את הדיבידנדים כאמור כהכנסה לצרכי מס רווח. עוד יצוין, כי בשנת 2011 ולאחר שקיבלה את סכום הדיבידנד, חילקה אותו המערערת לחברת האם שלה, מגדל אחזקות ביטוח בע"מ (להלן: "חברת האם"), שאינה מוסד כספי.

טענת המערערת

יש לפרש את הוראות החוק בהתאם לתכליתן האובייקטיבית והסובייקטיבית- מניעת כפל מס, גביית מס אמת, שקילות כלכלית, ניטרליות המס ושוויון, ולכן דיבידנד שקיבל מוסד כספי מ"עוסק מורשה", אינו אמור להימנות בחישוב הכנסתו של המוסד לצרכי מס רווח. כמו כן, הדיבידנד שהתקבל שורשר כולו בסמוך למועד קבלתו לחברת האם, כך שהמוסד הכספי שימש רק כ"צינור" להעברת הכסף לבעלת המניות ועל כן לא נוצר כל רווח בידיו ולא נוסף דבר לעושרו.

טענת פקיד שומה למפעלים גדולים

יש למנות את סכומי הדיבידנד בחישוב הכנסה לצרכי מס רווח של המוסד לאור הוראות החוק המפורשות, גם אם בסמוך לכך שורשר הדיבידנד לחברת האם.

בהתאם לסעיף 4 (ב) לחוק, בנוסף למס שכר החל על מוסדות כספיים ומלכ"רים יחול גם מס רווח באחוזים מהרווח שהפיק המוסד. כמו כן, בהתאם להגדרת "רווח" בסעיף 1 לחוק, "רווח" אינו כולל בתוכו דיבידנד שנתקבל ממוסד כספי, אך הוא כולל הכנסה מדיבידנד שלגביה ניתן פטור ממס הכנסה לפי כל דין.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי תל אביב מפי השופט אלטוביה דחה את הערעור.

 

 

מקרה נוסף העוסק בסוגיה זו נידון בע"מ 26008-09-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים. המערערת, כ"מבטח", סווגה כ"מוסד כספי" בהתאם לסעיף 1 לחוק מע"מ. בשנת 2009 החלה המערערת להשקיע בנכסי נדל"ן בחו"ל באופן ישיר ובעקיפין, באמצעות חברות בנות ושותפויות. השקעות אלו הניבו למערערת ריווח ודיבידנדים שחולקו לה מהחברות הקשורות.

בית המשפט עשה חלוקה בין ההשקעות שבוצעו במישרין לאלו שבוצעו בעקיפין. ביחס להכנסות שהפיקה המערערת במישרין בחו"ל (אף במסגרת של שותפויות), קבע בית המשפט כי אין מניעה לראות במערערת כ-"עוסק" וזאת אף אם מטרתן של השקעות אלו הייתה למקסם את רווחיה בתור "מבטח". הבסיס לקביעה זו הוא העובדה כי פעילותה של המערערת בנדל"ן בחו"ל הייתה רכישה, השכרה ומכירה של נכסי נדל"ן בהיקפים ניכרים עד שניתן לראות בפעילות זו עסק לצרכי חוק מע"מ. בנוסף, לצורך ביצוע ההשקעות בחו"ל העסיקה המערערת יועצים מקצועיים וניהלה מערך תפעולי וניהולי שלם, דבר התומך בטענה לקיומו של עסק.

לגבי הכנסות ורווחים מדיבידנדים מחברות ישראליות וזרות המשקיעות בנדל"ן בחו"ל, בית המשפט קבע כי בהתחשב במבחנים שפורטו בפסיקה בנוגע לסיווג חייב במס לפי חוק מע"מ, יש לייחס את הדיבידנדים שחולקו למערערת מהחברות הבנות והקשורות לפעילותה כ"מוסד כספי".