מדריך היערכות במסים

2.5 הכנסה מיגיעה אישית

סעיף 1 לפקודת מס הכנסה מגדיר:

"          "הכנסה מיגיעה אישית" – לרבות –

(1)       קיצבה המשתלמת מאת מעביד לשעבר;

(2)       קיצבה המשתלמת מאת קופת גמל לקיצבה בשל עבודה, או מכוח חברות בה במשך חמש שנים לפחות, לאדם שבחמש השנים שקדמו לתחילת תשלום הקיצבה היתה מרבית הכנסתו החייבת מיגיעה אישית;

(3)       קיצבה המשתלמת לשאיריו של מי שחלות עליו פסקאות (1) או (2) מכוח זכאותו לקיצבה כאמור בהן;

(3א)    קצבת אבדן כושר עבודה המשתלמת מקופת גמל לקצבה או מקופת גמל לתגמולים או המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה; לענין זה, "אבדן כושר עבודה" – פגיעה בכושר עבודה בשל מחלה, נכות או תאונה, שגרמה לאבדן או להפסד של השתכרות או רווחים לפי סעיף 2(1) או (2);

(4)       קיצבה חבת-מס המשתלמת מאת המוסד לביטוח לאומי;

(5)       מענק שנתקבל עקב פרישה או עקב מוות;

(6)       סכום המתקבל עקב היוון קיצבה מהקיצבאות האמורות בפסקאות (1) עד (4);

(7)       סכום המתקבל בידי אדם מדמי שכירות מהשכרת נכס, שבמשך עשר שנים לפחות לפני תחילת השכרתו שימש בידי האדם להפקת הכנסה מיגיעה אישית, מעסק או ממשלח יד; לעניין זה, "אדם" – לרבות מי שהיה בן זוגו ערב פטירתו."

ע"מ 26026/10 גד בירן ואח' נ פקיד שומה נתניה

ביום 16 ביולי 2014, פורסם פס"ד בירן ואח' נ' פקיד שומה נתניה ע"י כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן,  גד בירן ויעקב קירמאיר (להלן: "המערערים") היו בעלי מבנה בעיר נתניה אשר שימש את החברה שבבעלותם לפעילותה העיסקית במשך 16 שנה, ולאחר מכן העבירה החברה את פעילותה למקום אחר והמבנה הושכר לצד שלישי.

המערערים, אשר הוכרו כנכים ולהם היה פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה, דיווחו על הכנסתם מהשכרת המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית" בהתאם להגדרתו בסעיף 1(7) לפקודה.

פקיד השומה, חלק על הדוחות שהוגשו על ידי המערערים וטען כי הכנסתם מדמי שכירות, אינן "הכנסות מיגיעה אישית", מאחר והמבנה שימש את המערערים להפקת הכנסה מיגיעה אישית באמצעות חברה וההכנסות מדמי השכירות התקבלו בידי החברה ולא בידי "האדם" כפי שקובע הסעיף.

עמדת המערערים הייתה שיש להתייחס למונח אדם "לרבות חברה וחבר בני אדם ".

בית המשפט קיבל את עמדת המערערים וקבע, כי יש להכיר בהכנסה מהשכירות, כהכנסה מיגיעה אישית, על אף שהחברה הינה גוף משפטי נפרד מהבעלים, והמבנה שימש את החברה ליצור הכנסה.

כמו כן, סעיף ההגדרות בפקודה מגדיר את המונח "אדם" "לרבות חברה וחבר בני אדם…" ולכן אין בנוסח הסעיף כדי למנוע תחולתו על דמי שכירות שהתקבלו בידי החברה.

בנוסף, תכלית סעיף 1(7) הינה צמצום הפגיעה באזרחים שיצאו לגמלאות והשכירו את הנכס אשר שימש אותם ליצור הכנסה, וכן מתן חלופה שווה לתנאי המיסוי למי שנכלל בסעיפים 1(1)- 1(6) מכיוון ובמקרים רבים הכנסות מההשכרה יבואו כתחליף לפנסיה.

בעקבות פס"ד הוגש על ידי רשות המסים ערעור לבית המשפט העיליון:

ע"א 7129/14 פקיד שומה נתניה נ' יורשי המנוח גד בירן ז"ל ואח'

ביום 15 ביולי 2015, לאחר המלצה של בית המשפט העליון, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, ונקבע כי פסיקת בית המשפט המחוזי תבוטל (מוזכר לעיל).

עם זאת ובהתאם לנסיבותיהם של המשיבים (יורשי גד בירן ז"ל ואח'), ולנוכח הסכומים המדוברים הוסכם כי בשנות המס אליהן מתייחס פסק הדין, תישאר התוצאה של אי גביית מס בגין הכנסות השכירות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.