מדריך היערכות במסים

 

19.9 פס"ד בעניין אור שרה בע"מ ואח' (1038/17) – קיזוז הפסדים שמקורם בירידת ערך של המטבע במכירת ניירות-ערך ובהחזקת פיקדון בידי חברה משפחתית

כרקע לפסק הדין יש להזכיר פסיקה קודמת באותו עניין. בפס"ד בעניין ארקין ואח', נידונה סוגיית קיזוז הפסדים שנגרמו למערערת, שהיא חברה משפחתית, כתוצאה מירידת ערך שער החליפין של המט"ח בו היו נקובים או אליו הוצמדו ניירות הערך שמכרה. באותו המקרה, טען פקיד השומה כי חישוב רווח ההון צריך להיעשות לפי הגדרת "מדד" לגבי יחיד כאמור בסיפא לסעיף 88, כלומר בהתאם לשער החליפין, לאור העובדה שרווחי החברה המשפחתית ממוסים בהתאם לשיעורי המס החלים על היחיד, ומשכך דינם זהה. מנגד, טענו המערערים כי לאור העובדה שהגדרת המונח כאמור מתייחסת ליחיד, הרי שכאשר מדובר בחברה משפחתית, יש לחשב את הרווח בהתאם לכללים החלים על החברה, ומשכך רווח ההון בחברה משפחתית לא צריך להיעשות על בסיס הגדרת "מדד" שבסעיף 88 לגבי יחיד.

בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כב' השופט אלטוביה, דחה את טענת המערערים, וקבע כי לעניין החלת שער החליפין של מט"ח בו נקובים ניירות הערך או אליו צמודים כמדד בחישוב רווח ההון, אין נפקות להיותה של החברה חברה משפחתית, ולכן יש לחשב את רווח ההון כך ששער החליפין ישמש כמדד (כלומר מדד של יחיד).

בעניינינו, בפסיקת בית המשפט המחוזי, המשיך כב' השופט אלטוביה באותו קו, וקבע כי יש להחיל את הסיפא להגדרת המונח "מדד" גם על חברה משפחתית, כלומר שיש לראות בשע"ח של המט"ח כמדד לעניין חברה משפחתית כמו על יחיד.

בית המשפט העליון הפך את קביעתו של בית המשפט המחוזי. השופט הנדל קבע כי יש להפריד בין שלב חישוב ההכנסה החייבת, בו חלים כללי החברה, לבין שלב חישוב המס בו עשויים לחול כללי היחיד. בהתאם, נקבע כי בשלב הראשון יש לקבוע מהי הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית, כאשר בשלב זה יחול משטר מס תאגידי, ועל כן חישוב רווח ההון ייעשה בהתאם להגדרת "מדד" הרלבנטית לחברה, כלומר מדד המחירים לצרכן. בשלב השני, תיקבע חבות המס, שאז עשוי לחול משטר המס של היחיד תוך בחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה.

לפיכך, קיבל השופט הנדל את הערעור בסוגיה זו וקבע כי המדד הרלבנטי לחישוב רווח ההון הריאלי במכירת ניירות ערך בידי חברות משפחתיות הוא המדד הרלבנטי לחברה, כלומר מדד המחיר לצרכן.

בערעור נדונה סוגיה נוספת, והיא שאלת זכאותה של חברה לקזז הפסד שנוצר מירידת ערך שער המטבע אל מול הכנסותיה של החברה מריבית. בעניין זה, קבע השופט הנדל כי ריבית והפרשי הצמדה הם שני מקורות שונים, ועל כן המשמעות היא שאינם ניתנים לקיזוז האחד כנגד השני. נימוק נוסף לגישה זו, מוצא השופט הנדל בעובדה כי רווח המופק מהפרשי שער אינו חייב במס, ועל כן אין להתיר קיזוזם כהפסד, הן לפי סעיף 28 והן לפי סעיף 92 לפקודה.