מדריך היערכות במסים

 

19.6     ייחוס הפסדי חברה לפני היותה "חברה משפחתית" – הלכת שקלרש (עמ"ה 1222/02 וע"א 3319/04)

ב- 12/2/2004 ניתן בבית המשפט המחוזי בת"א עמ"ה 1222/02 שקלרש נ' פקיד שומה רמלה (להלן: "עניין שקלרש"). בעניין שקלרש נהפכה ההלכה שנקבעה באותו נושא בפס"ד בי-גוד מיכל. להלן תמצית פסק הדין:

העובדות

בני הזוג שקלרש מחזיקים בבעלותם חברה פרטית מאז שנת 1988. חברה זו צברה עד לסוף שנת 1998 הפסדים בהיקף של כ- 2.7 מיליון ש"ח. לקראת שנת המס 1999 פנתה החברה בבקשה להכיר בה כחברה משפחתית. בני הזוג ביקשו לקזז כנגד הכנסות הנישומה המייצגת מעסקים אחרים את הפסדיה הצבורים של החברה מהתקופה שלפני שנת המס 1999. פקיד השומה התנגד לקיזוז ההפסדים.

בפס"ד בי-גוד מיכל (עמ"ה 82/94) קיבלה השופטת אופיר-תום בבית המשפט המחוזי בקשה דומה וקבעה כי יש לפרש את המונח "הפסדיה" שבסעיף 64א לפקודה באופן רחב הכולל בתוכו הן את הפסדי העבר והן את ההפסדים שנצמחו לחברה לאחר הכרתה כחברה משפחתית. אין לפצל בין ההפסדים שנצמחו לחברה בעבר, טרם היותה חברה משפחתית, לבין ההפסדים שנוצרו לחברה לאחר שהוכרה כחברה משפחתית.

במסגרת ערעור פקיד השומה לבית המשפט העליון הגיעו הצדדים בפרשת בי-גוד מיכל להסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד לפיו יבוטל פסה"ד של בית המשפט המחוזי וההפסד של חברת בי-גוד מיכל מהתקופה שלפני היותה חברה משפחתית יישאר במישור החברה המשפחתית ויקוזז כנגד הכנסתה החייבת של החברה בלבד.

פסיקת ביהמ"ש המחוזי

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור בני הזוג שקלרש וקבע כי:

  1. אימוץ עיקרון ההקבלה לתוך לשון סעיף 64א(א) לפקודה על מכלול סעיפיו מוביל למסקנה כי לא ניתן לקרוא לתוך המונח "הפסדים" שבסעיף את הפסדי העבר שצמחו קודם לתקופת ההטבה.
  2. פרשנות אחרת תיצור א-סימטריה בין ההכנסה החייבת המיוחסת לנישום, שצמחה בתוך תקופת ההטבה בלבד, לבין הפסדי חברה בעבר, קודם לתקופת ההטבה, ותהא מנוגדת לרוח הסעיף על סעיפיו הקטנים.
  3. תכלית החקיקה היתה לעודד עסקים משפחתיים להתאגד כחברות משפחתיות וכך לאפשר לעסקים אלו להשתלב במשק תחת ההגנה התאגידית. ברם, התיקון לא נועד לאפשר לבעלי חברות קיימות מפסידות ליצור מנגנון של הקדמת היכולת לעשות שימוש בהפסדיהן במקרה בו מדובר בחברה משפחתית בדרך של קיזוזם כנגד הכנסות של הנישום המייצג ממקורות אחרים, תוך העדפת דרך התאגדות זו על פני חברות רגילות.
  4. אין לקבל את טענת המערערים כי תיקון 132 מעיד על שינוי המצב שהיה קיים עובר לתיקון לפיו הותר לקזז את הפסדי העבר של החברה כנגד הכנסותיו השוטפות של הנישום, שהרי אפשר שהתיקון נעשה לזהירות יתר ולא לשינוי מצב.

ביום 2 ביולי 2006 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 3319/04 שקלרש נ' פקיד שומה רמלה).

בית המשפט העליון דחה את ערעור בני הזוג שקלרש וקבע כי:

  1. התכלית הבסיסית של סעיף 64א לפקודה היא יצירת הסדר מיסוי מיוחד לחברה משפחתית.
  2. כדי להגשים את תכליתו של ההסדר המיוחד בעניין חברה משפחתית יש להחילו החל מקבלת מעמד זה ועד לסיומו. לפיכך, הפסדים שנצברו לפני גבושו של המעמד המיוחד כחברה משפחתית אינם נלקחים בחשבון בקביעת הכנסתו של הנישום המייצג.
  3. מעמדה של החברה המשפחתית ביחס להפסדי עבר אינו שונה ממעמדה של כל חברה אחרת, ולכן אין כל פגיעה בתמריץ ההתאגדות שסעיף 64א לפקודה נועד לקדם.
  4. קיזוז הפסדי העבר של החברה המשפחתית מרווחיו של הנישום המייצג אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 28 ו- 92 לפקודה לפיהם אין לקזז הפסדיו של נישום אחד מרווחיו של נישום אחר.