מדריך היערכות במסים

16.4 היטל על העסקת עובדים זרים

במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: "החוק להבראת כלכלת ישראל") מחודש יולי 2003, נקבע היטל על העסקת עובדים זרים בגובה 8% מהכנסת עבודה ששולמה להם. ההיטל ישולם עבור הכנסות עבודה מחודש יולי 2003 ואילך. החל מראשית שנת 2006 ועד ליום 31 בדצמבר 2009 שיעור ההיטל היה 10%. במסגרת תיקון מס' 13 לחוק להבראת כלכלת ישראל,  החל מיום 1 בינואר 2010 שיעור ההיטל כאמור הינו 20%. ואולם, שיעור ההיטל יהא שונה בגין עובד זר המועסק בענפים הבאים, כמפורט להלן: ענף החקלאות – 10%, ענף המסעדות האתניות – 15%, ענף התעשייה – 15% וענף הבניין – 15%. על פי הוראות המעבר לתיקון מס' 13, בענף המסעדות האתניות יהא שיעור ההיטל המוטל על העסקת עובד זר כמפורט להלן: בשנת 2011 – 13.75%, בשנת 2012 ואילך- 15%.

חובת תשלום ההיטל תחול על כל משלם הכנסת עבודה, לרבות מי שדינו לעניין תשלום מסים כדין המדינה (להלן: "המעסיק"), לעובד זר. חובת תשלום ההיטל לא תחול לגבי עובד זר שהוא תושב יהודה, שומרון ועזה, שאינו אזרח ישראלי כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה; עובד זר המועסק כדין בישראל והוא אזרח מדינה הגובלת בישראל והיוצא את ישראל בתום יום העבודה למקום מגוריו באותה מדינה ועובדים זרים המועסקים כדין במתן טיפול סיעודי. עובד סיעודי ייחשב כמועסק כדין אם יש בידיו אשרת עבודה תקיפה בישראל ממשרד הפנים, ובידי המטופל אישור משירות התעסוקה, המתייחס לאותו עובד מסויים.

יודגש כי ההיטל יחול על העסקת כל עובד זר, למעט הקבוצות שפורטו לעיל, בין אם הוא עובד חוקי ובין אם לאו, (למעט חריגים, כגון מומחה חוץ המשתכר לפחות פעמים מהשכר הממוצע במשק).

על פי החוק, לא ינוכה ההיטל, במישרין או בעקיפין, מהכנסת העובד הזר.

המעבידים ידווחו על ההיטל בטופס 102 בסוג ניכוי 109, לרבות מעבידים החייבים במס מעסיקים. מעבידים המנכים מס במקור יוכלו לדווח על גבי טופס 102ז' גם על ההיטל.

אין להקטין את עלויות השכר על פי סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת בגין ההיטל על העסקת עובדים זרים, מאחר ואינו מס הכנסה.

ההיטל יחול על כל הכנסת עבודה ששולמה לרבות שווי רכב ורדיו טלפון נייד צמודים.

פסק דין מחוזי מפי השופט ד"ר א' סטולר (ע"מ 37101-10-11 רצון ואח נ' פקיד שומה) דן בנוגע לסוגיית חובת תשלום היטל עבור העסקת עובדים זרים. המעסיקים טענו שהעובדים הזרים שהו בישראל למעלה מ-183 ימים בשנה ועל פי הגדרת "תושב ישראל" המוגדרת בפקודה הם נחשבים לתושבי ישראל ומכאן כי אין מקום להיטל. בית המשפט קבע כי את "שאלת התושבות" של עובד זר יש לבחון לפי הוראות הדין המסדירות את מעמדם של אלו שזיקתם לארץ ארעית בהתאם לחוק הכניסה לישראל וכן בהתאם לחוק עובדים זרים והקריטריונים שבהם ולא בהתאם לפקודת מס הכנסה. כאמור, עובד זר המועסק בישראל מכוח חוק עובדים זרים ומקבל היתר שהייה מוגבלת בישראל על פי חוק הכניסה לישראל- איננו תושב בישראל, למרות מגבלת הימים הקיימת בפקודה. כמו כן, על מעסיקו חלת חובת תשלום ההיטל.

ביטול חובת תשלום היטל בגין עובדים זרים בחופשה

במסגרת התיקון לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג – 2003, אשר נתפרסם ביום 16 במרץ 2011, תוקן סעיף 44(א) לחוק. בין היתר, במסגרת התיקון לעיל נוסף סוג של עובד זר אשר אין לשלם בגינו היטל על העסקת עובד זר, כמפורט להלן: עובד זר בעל אשרה ורישיון ישיבה שניתנו לו מכוח הסכם חופשת עבודה בין מדינת ישראל ובין מדינה אחרת המנוי בתוספת בחוק זה, והוא מועסק בהתאם לתנאים שבהסכם:

(א) הגעתו של העובד לישראל היא למטרת חופשה, ועבודתו בישראל היא מטרה משנית;

(ב) התקופה המרבית לשהות העובד בישראל אינה עולה על 12 חודשים;

(ג) התקופה המרבית להעסקת העובד אצל מעסיק מסוים אינה עולה על שלושה חודשים;

(ד) העובד מבוטח בביטוח רפואי בכל תקופת שהותו בישראל;

(ה) מספר העובדים המועסקים אינו עולה על מכסת עובדים מרבית לשנה.

בפסק דין אשר נידון לאחרונה בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ע"א 4946/16 שלמה סעד נ. פקיד שומה אשקלון) נקבע כי היטל על העסקת עובדים זרים יחול על עובדים שהינם מסתננים מאריתראה וסודאן, אשר לעת הזאת הוחלט שלא להוציאם מישראל בשל הנסיבות בארצות מוצאם, והם מחזיקים ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.