מדריך היערכות במסים

 12.6   הפחתת דיבידנד מסכום הפסד הון במכירת מניה

אחד מתכנוני המס המוכרים אשר נפוצו במהלך השנים בהקשר זה הינו יצירת עסקאות מסוג Dividend-Stripping, קרי עסקאות במהלכן חברה רוכשת מניות של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה לאחר שאלו הכריזו על חלוקת דיבידנד. רכישה כאמור מזכה את החברה הרוכשת כבעלת מניות בזכות לקבלת דיבידנד אשר המס עליו הינו 0% מכוח הוראות סעיף 126(א) לפקודה. עם קבלת הדיבידנד האמור נמכרות המניות של החברה מחלקת הדיבידנד בהפסד וזאת לאור הירידה בערך המניה לאחר חלוקת הדיבידנד ("הפשטת הדיבידנד").

מכוח האמור נוצר בידי החברה הרוכשת/מוכרת הפסד הון בשיעור ערך הדיבידנד וכן הכנסה מדיבידנד אשר בגינה שולם מס בשיעור 0%.

תכנון המס האמור נחסם על ידי הוראות סעיף 94ג לפקודה אשר הוספו במסגרת תיקון 132 הקובעות כי במכירת מניה (נסחרת או פרטית) על ידי חבר-בני-אדם, יופחת מסכום הפסד ההון (הנומינלי) בשל מכירת המניה סכום דיבידנד שקיבל חבר-בני-האדם בשל המניה במשך 24 החודשים שקדמו למכירה אך לא יותר מסכום ההפסד.

הוראה זו לא תחול אם שולם מס בישראל על הדיבידנד בשיעור של 15% לפחות. יודגש, כי למס ששולם בחו"ל לא תהיה נפקות בעניין זה.

חיזוק לחסימת תכנון המס האמור באופן מוחלט התקבל מפי בית המשפט העליון במסגרת ע"א 2965/08 סגנון שירותי תקשוב בע"מ נגד פקיד שומה פתח-תקווה אשר בו נקבעה החלת עקרונות סעיף 94ג לפקודה גם בשומות של שנים בהן ההוראות האמורות טרם נכנסו לתוקף (קרי טרם 2003).  כבוד השופט א' ריבלין, בפסק דין מנומק, מבחין בין "תכנון מס חיובי" אשר ממלא אחר כוונת המחוקק לבין "תכנון מס שלילי" שהוא תכנון המנצל "פרצות" הקיימות בחוק שהמחוקק אינו מודע אליהן, אף שגם תכנון זה נעשה "בהתאם לחוק". בהתאם קובע כבוד השופט כי ביצועה של עסקה מסוג Dividend-Stripping הינה דה-יורה חוקית מבחינת מייצג החוק לשנת השומה אשר בדיון, אולם דה-פקטו היא מהווה עסקה מלאכותית כהגדרתה בסעיף 86 לפקודה.

בהקשר יש לציין כי בעניין זה דחה בית המשפט העליון במהלך מאי 2012 בקשה לדיון נוסף בקובעו כי אף אם נקבעה במסגרת פסק הדין הלכה חדשה עדיין אין בכך כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף וזאת במיוחד לאור קיומן של הוראות ספציפיות הקיימות בהקשר זה החל משנת המס 2003 לתכנון המס הנידון.