מדריך היערכות במסים

 

11.16   סיווג הכנסה מפיצויים ששולמו בגין ויתור על זכות תביעה – ע"מ 54694-02-16, רוית רבקה ברניב ואח' נ' פקיד השומה תל אביב

רוית רבקה ברניב (להלן: "המערערת") ואבי צבי (להלן: "המערער") (ולהלן בייחד: "המערערים"), החלו לעבוד בחברת נטוויז'ן בשנת 2000 במשרות ניהול עם הסכם העסקה. בהסכמי העסקה נקבע כי כל אחד מהמערערים יהיה זכאי לקבל מענק מיזוג בגובה של 2% מעליית שווי החברה מעל שווי של 54 מיליון דולר, במקרה של מכירה או מיזוג של חברה. בשנת 2006 התמזגה החברה עם חברות ברק וגלובקול. המערערים טענו, כי בְּשל עסקת המיזוג הם היו זכאים, כל אחד למענק בסך של כ-1.54 מיליון דולר. עוד טענו המערערים, כי בשנת 2006 החליטה החברה להקצות להם אופציות באמצעות נאמן במסלול רווח הון לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה. בחודש ינואר 2008 הגישו המערערים תביעה נגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה, במסגרתו תבעה המערערת מהחברה סכום של 9,639,245 ש"ח והמערער תבע סכום של 8,448,584 ש"ח. במסגרת התביעה, טענו המערערים, כי החברה אינה מכבדת את התחייבותה לשלם להם את מענק המיזוג וכן להקצות להם את האופציות הנוספות למניות החברה. בנוסף, טענו המערערים, כי הם זכאים לתנאים נלווים לשכר לתקופת ההודעה המוקדמת ולתקופת ההסתגלות. ביום 13 ביוני 2011 חתמו המערערים עם החברה על הסכם גישור/פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. בהסכם הפשרה נקבע כי החברה תשלם למערערת סכום של 4,200,000 ש"ח ולמערער סך של 3,700,000 ש"ח "בגין וויתור על זכויות בגין שינוי מבני ומיזוג וויתור על זכות התביעה בגין אי מתן האופציות". בנוסף, שולם למערערת סכום של 60,000 ש"ח ולמערער סכום של 40,000 ש"ח בקשר עם מכלול התנאים הסוציאליים המגיעים להם בגין תקופת ההודעה המוקדמת ובגין תקופת ההסתגלות (הפיצוי בגין רכיב זה שולם למערערים במסגרת תלוש השכר ונוכה ממנו מס בהתאם לתקנות ניכוי מס במקור משכר).

טענות הצדדים

המערערים הגישו בחודש יולי 2012  את הדוחות השנתיים לשנת 2011 ובהם דיווחו על הכנסתם מהתשלומים (4,200,000 ש"ח ו-3,700,000 ש"ח) כחייבת במס רווח הון בשיעור הקבוע בסעיף 91(ב)(1) לפקודה קרי, 20%.

המשיב לא קיבל את סיווג התשלומים כרוח הון והוציא למערערים שומות בצו לשנת המס 2011 לפיהם התשלומים חייבים במס שולי לפי סעיף 2(2) לפקודה, ולחלופין, קבע כי יש לסווגם כמענק פרישה לפי סעיף 9(7א) לפקודה החייב במס שולי; לחילופי חילופין, ככל וייקבע כי התשלומים הם הכנסה הונית, עמדת המשיב היא כי יש לחשב את המס החל עליהם באופן "ליניארי" החל ממועד תחילת העסקתם של המערערים בחברה.

 

דיון והכרעה

הפיצוי בגין ויתור המערערים על זכות התביעה בגין מענק המיזוג, מהווה הכנסת עבודה בידי המערערים והינם מחויבים בגינו בשיעור המס השולי החל עליהם ע"פ סעיף 121 לפקודה.

המערערים אינם זכאים להקצאת האופציות הנוספות כפי שטענו. גם אם היו זכאים לאופציות, אופציות אלו פקעו משום שלא מומשו בפרק הזמן שנקבע למימושן על פי תכנית המתאר והסכמי העסקה (עד 90 יום ממועד סיום יחסי עבודה). גם אם היה ניתן לראות בפיצוי ככולל את רכיב האופציות הנוספות, והייתה קיימת "פירצת האופציות הנוספות" – עדיין סיווגה של פירצה זו, היה פירותי ולא הוני. לו ניתן היה לאתר פירצה בגין אי הענקת האופציות הנוספות, ולא כך נקבע, היה קושי לקבל את עמדת המשיב כי סיווגו של הפיצוי בגין הפירצה אינו הוני רק משום שלא התקיימו בפועל התנאים המזכים להטבת המס במסלול ההוני.

אין לקבל את טענת המערערים כי, ככל שייקבע כי הפיצוי, כולו או חלקו, חייב במס פירותי כי אז לא יחולו הפרשי הצמדה וריבית על יתרת המס לתשלום.

סיכום – המערערים לא הצליחו לסתור את החזקה "החזקה" לפיה הפיצוי מהווה הכנסת עבודה ולא שכנעו כי הפיצוי שולם להם מכוח מערכת יחסים אחרת שאינה  יחסי עבודה. המערערים לא הצליחו לשכנע, כי נוצרה פירצה בגין אי הענקה של אופציות במסלול רווח הון (לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה), אותה בא הפיצוי למלא.

לאור זאת, הפיצוי יחויב במלואו בשיעור המס השולי החל על המערערים לפי סעיף 121 לפקודה.