מדריך היערכות במסים

10.11   ויתור על הלוואת בעלים בעת העברת שליטה בחברה – פס"ד ב. ברניצקי

בעמ"ה 1116/02 ב. ברניצקי ושות' נ' פקיד שומה פתח-תקוה, התמודד בית המשפט המחוזי עם השאלה מה דינה של הלוואת בעלים אשר רשומה בספרי חברה, ושהשליטה עליה נמכרה למישהו אחר. במקרה דנן, השליטה בחברת מרים כל בע"מ (להלן: "החברה") אשר הייתה בבעלותו של ברניצקי ושני ילדיו, נמכרה לחברת אלון מתכת, וזאת בדרך של הקצאת מניות לחברת אלון מתכת כנגד השקעה של אלון מתכת בחברה. במסגרת ההסכם, העמידה אלון מתכת ערבויות וביטחונות לטובת החברה ובכך שיחררה את ברניצקי מהערבויות והבטחונות שהעמיד לחברה. עובר להסכם, לברניצקי הייתה יתרת זכות בחברה בגין הלוואות בעלים שנתן לה. בדוח האישי שהגיש ברניצקי דרש להכיר בהתחייבויות החברה כלפיו כהפסד הון אותו יוכל לקזז מרווחי הון שנוצרו לו באותה שנה. גדר המחלוקת הייתה האם ברניצקי מחל לחברה על ההלוואות שהעניק לה. בית המשפט המחוזי קבע כי לויתור על הלוואות הבעלים אותן העניק ברניצקי צריך היה להינתן ביטוי מפורש, הואיל ואין מדובר בסכומים של מה בכך. כמו כן, בהסכם העברת השליטה הוסכם על מנגנון אשר מסדיר את החזרי ההלוואות, הגם שהוא מגביל ומקטין את סיכוייו של ברניצקי לקבל חזרה את כספי ההלוואה, הרי שאין הוא ממית אפשרות זו לחלוטין. בית המשפט הוסיף ואמר כי המערערים לא עמדו בנטל השכנוע כי אפסו הסיכויים לקבלת החזר ההלוואות.

ברניצקי ערער לבית המשפט העליון על החלטתו של בית המשפט קמא בע"א 5495/05 (פברואר, 2007). גם בית המשפט העליון דחה את טענותיו של המערער, בקובעו כי היה על המערער להוסיף הוראה חד-משמעית בחוזה על מחילת החוב ומשלא עשה כן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.