מדריך היערכות במסים

1.8.2 פסקי דין בעניין רווחי הון שאינם מניירות ערך

  • מכירת פסלי אומנות מיחיד לחברה, כעסקה מלאכותית- ע"מ 19-02-26859 שמואל סגל ואח' נ' פקיד שומה נתניה

    מר שמואל סגל (להלן: "המערער"), בעל מניות ודירקטור בקבוצת חברות בשליטתו העוסקות בעיקר בנדל"ן. במרץ 2008 הוקמה קבוצת ש.מ סגל בע"מ,

    החברה הינה בשליטת המערער, כאשר מחצית מהון מניותיה הוחזקו על ידי המערער והמחצית השנייה בידי רעייתו.

    ביום 20 בינואר 2011, הועברו מניותיה של החברה לחברת דרסלי ישראל בע"מ (להלן: "דרסלי"), והנה חברה אחת מקבוצת חברות שבשליטתו של המערער. בבעלות המערער חמישה פסלי ברונזה של הפסל רודן אשר נרכשו על ידו בשנת 1969. ביום 30 בינואר 2011, מכר המערער לחברה שני פסלים מתוך החמישה, בתמורה לסכום של כ-40 מיליון ₪. המערער דיווח כי מדובר במכירה פטורה ממס של מיטלטלין של יחיד שהוחזקו לשימושו האישי. הפסלים נרשמו בדוחותיה הכספיים של החברה תחת סעיף "השקעות". בדוחות הכספיים נרשם כי רכישת הפסלים מומנה בכספים שהתקבלו מדרסלי, כנגד שטר הון.

    ביהמ"ש דחה את הערעור בטענה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי קיים טעם מסחרי במכירת שני הפסלים על ידי המערער לחברה, וכי הטעם העיקרי שעמד ביסוד העסקה היה משיכת כספים מהחברה בלא תשלום מס. לכן, יש לראות בכספים שנמשכו מהחברה כהכנסה בידי המערער ולא כתמורה עבור מכירת הפסלים.

    קיימת הזכות לאדם להעביר או למכור נכס לחברה בבעלותו, לרבות נכס מיטלטלין לשימוש אישי שמכירתן פטורה ממס ובחירת נישום במבנה עסקה דל מסים, אינה מצביעה על כך שמדובר במבנה מלאכותי, אך יש להביט על התוצאות מבחינה מיסוית, האם שימוש בזכות זו נעשה בשל טעם מסחרי ענייני או בשל טעם מיסויי.

    בית המשפט מוסיף כי אין מקום לייחס משמעות רבה לעובדה כי, כטענת המערערים, מכירת שני הפסלים למערערת גובתה בהסכם מוגמר ומסוים בעל תוקף משפטי מחייב וקיבלה ביטוי מלא בדוחות הקבוצה.

 

  • השפעת פריסת רווח הון/שבח על החבות במס נוסף- ת"צ 19-09-23894 גורביץ ואח' נ' מדינת ישראל – רשות המיסים

    ביום 19 בנובמבר 2020 נפסקה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גורביץ.

    פסד הדין עסק בבקשה שהוגשה על-ידי רשות המסים לעיכוב בירור של הליך של תובענה ייצוגית עד לאחר הכרעה בהליך ערעור מס הכנסה שהוגש על ידי המשיבים לבית-המשפט באותו נושא שהועלה על ידיהם בתובענה הייצוגית – סירובה של רשות המסים להביא בחשבון פריסה של רווח הון/שבח ריאלי לעניין חישוב החבות במס יסף לפי סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה.

    הסעד האישי שעבורו עתרו המשיבים הינו בסכום של 149,034 ₪. סכום זה הינו תוספת המס בהתאם לשומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2013 שהוצאה למשיבים. בהתאם לשומה שהתקבלה נקבע כי יש להחיל את סעיף 121ב לפקודה על מלוא רווח ההון שנצמח להם ללא התחשבות באפשרות פריסה לפי סעיף 91(ה)(1) לפקודה.

    יצוין, כי הוגשה בתחילה בקשה מוסכמת לאיחוד הדיון בתיק הערעור האישי עם הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. אך לאחר הגשת הבקשה, המבקשת הגישה הודעה כי לאחר בחינה מחודשת של סוגיית איחוד התיקים ומכיוון שמדובר בהליכים שונים, המבקשת חזרה מבקשתה המוסכמת לאיחוד ההליכים ובית-המשפט התבקש לעכב את בירור הליך התובענה הייצוגית עד לאחר הכרעה בערעור המס האישי שהגישו המשיבים.

    המשיבים התנגדו לבקשת העיכוב ועל-כן ההחלטה עוסקת במחלוקת זו.

    כבוד השופט א' דורות, דחה את בקשת רשות המסים.

    כבוד השופט דורות הוסיף וקבע, כי לדעתו אין צורך לאחד את הדיון בערעור המס ובבקשת האישור שהרי, שני ההליכים מתבררים בפניו כך שאין כל חשש לפסיקה סותרת, מה גם שההכרעה בערעור המס תחייב את הצדדים לבקשת האישור.

 

  • סיווג רווח שהופק ממכירת ביטקוין לעניין סעיף 9(13) לפקודה – ע"מ 11503-05-16 קופל נ' פקיד שומה רחובות

    פסק הדין עסק בסיווג מקור ההכנסה שהפיק המערער ממכירות ביטקוין ברווח בסכום של כ-8.3 מיליון ש"ח, לעמדתו של המשיב הרווח אינו פטור ממס לפי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה, מכיוון שמדובר ברווח הון ממכירת "נכס". השופט דחה גם את טענות המערער לפיהן יש להתייחס לביטקוין כאל "נייר ערך" הצמוד למחיר הביטקוין (אשר הרווחים ממכירתו פטורים ממס) וכי גם אם הביטקוין יוגדר כ"נכס" יש לסווג את הרווחים ממכירתו כ"הפרשי שער" הפטורים ממס.

    בהמשך לאמור לעיל, פורסמה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מיסוי מכירת מטבעות דיגיטליים), התשפ"א–2020. מטרת הצעת החוק היא לתקן את האופן בו ממסים פעילות במטבעות דיגיטליים, כך שמטבע דיגיטלי אשר יעמוד בקריטריונים שנקבעו בפקודה, כדוגמת ביטקוין, יראוהו כמטבע לעניין מיסוי על מכירתו. נכון למועד זה טרם התקבלה הצעת החוק.

    לפיכך, המצב הסטטטורי הקיים בישראל הינו סיווג המטבעות בישראל כ"נכס" כמשמעותו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה.

    סוג מטבע Utility Token – עמדת רשות ניירות ערך

    ביום 21 בדצמבר 2021 פרסמה הרשות לניירות ערך פניה מקדמית מקדמית בעניין חברת קירבו בע"מ (להלן: "קירבו"). החברה פנתה לרשות ניירות-ערך בבקשה להחלטה מקדמית לגבי מטבעות החברה מסוג Utility Tokens (להלן: "המטבעות") לכך שמכירת המטבעות לרוכשים פוטנציאליים בישראל ומחוץ לישראל אינה מהווה הצעה או מכירה של ניירות-ערך לפי חוק ניירות ערך.

    עמדת הרשות התבססה הן על בחינה לשונית של ההגדרה והן על בחינה תכליתית.

    הפרשנות הלשונית הינה ניתנת לפרשנות, אך מבחינה תכליתית ניתנו קריטריונים ברורים, כדלהלן:

    1. מטרת ההשקעה בעיני רוכשי הטוקנים – השקעה פיננסית לעומת השקעות אחרות, בחינה לגבי קיומו של שוק משני, כמות המטבעות המוחזקים, ערכם הכלכלי של המטבעות, תשלום אפשרי באמצעות המטבעות על ידי לקוחות עבור פיתוח מוצרים עתידיים, מגבלת היצע ושליטה במחיר הניתן לשינוי לפי שיקול דעתה של החברה.
    2. גיוס ההשקעה וניהולה על ידי אחרים – סבילותם של המשקיעים והתלות שלהם בצד שלישי מהווה שיקול מהותי בסיווג מכשיר כנייר ערך, בהתאם לכך, יכולת החברה לשלוט על יחס ההמרה של טוקן לשירות לצד יכולת השליטה על מחיר השירות במטבע שאינו הטוקן, והיעדר הקשר בין מחיר השירות כפי שנרכש במטבע שאינו הטוקן למחירו בטוקנים – מצביעים על מעורבות רבה והשפעה רבה מצד החברה על המטבעות.
    3. היעדר רגולציה פיננסית אחרת שמגינה על משקיע הכספים
    4. אי התאמה ורלוונטיות של דיני ניירות ערך לפעילות המבוקשת- מעבר לעיקרון הגילוי הנאות העומד בבסיס דיני ניירות ערך, ישנם עקרונות נוספים המקיימים מעטפת רגולטורית שמפחיתה את הסיכון לקיומן של תרמיות, העברת ערך מהחברה לאורגנים של החברה וכיו"ב. הפעילות המבוקשת על ידי החברה, ובפרט יכולת ההשפעה שלה על ערך הטוקנים והשימושים בו, לצד העובדה כי ניתן לסחור בטוקנים בנקל, מצדיקים החלה של הגנות דיני ניירות ערך.

    לאור כלל האמור, ובהתחשב במשקלם המצטבר של הפרמטרים הנבחנים וראייתם כמכלול, לעמדת סגל הרשות, מתווה הפעילות המבוקש של החברה מהווה הצעה ומכירה של ניירות ערך, ועליו להיעשות בהתאם להוראות חוק ניירות ערך.

 

  • דיבידנד בין חברתי שמקורו בשערוך- דנ"א 5388/20 אורון אחזקות מלונאות ותיירות בע"מ נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה

    לאחרונה דחתה ביהמ"ש בקשה של חברת אם.סי.אל קניון דרורים בע"מ לדיון נוסף בעניינה. בפסק הדין, קבע בית המשפט העליון, כי חלוקת דיבידנד בין-חברתי, הנובעת מרווחי שיערוך, אינה הכנסה בידיה של החברה המחלקת, על אף שמבחינה חשבונאית רווחי שערוך הם הכנסה לכל דבר ועניין. מאחר שחלוקה זו אינה מהווה הכנסה, היא לא נכנסת בגדר הפטור הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה על דיבידנד בין-חברתי.

    חוק החברות קובע, כי על חברה המבקשת לחלק דיבידנד לעמוד ב-2 מבחנים עיקריים- הראשון, מבחן הרווח. המבחן השני הינו מבחן יכולת הפירעון. ככה שאם לחברה יש רווחים ראויים לחלוקה, ואין חשש שחלוקת הרווחים תפגע ביכולת הפירעון שלה, היא רשאית לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה מתוך העודפים הרשומים בספריה.

    רווחי שערוך הם רווחים חשבונאיים שנוצרים כתוצאה מעליית ערך של נכסי החברה ותיקון הדוחות החשבונאיים שלה בהתאם. רווחים אלו אינם נובעים מהפקת הכנסה חייבת במס, אלא משינוי ערכו של אחד הנכסים בחברה. בעניין מבחן הרווח בחלוקת דיבידנד, רווחי שערוך נחשבים לרווח חיובי שמאפשר חלוקת דיבידנד. מנגד, רווחי שערוך אינם מהווים הכנסה בידה של החברה.

    ביהמ"ש נדרש לשאלת תוחלת סעיף 126(ב) לפקודה על דיבידנד מרווחי שערוך. קביעתו בעניין זה יש בה חידוש, אך קביעה זו אינה סותרת הלכות קודמות.

    כאשר ביהמ"ש דן בעניין המיסוי הדו שלבי הוא הפנה לספרות המשפטית ולפסיקה קודמת בעניין זה וביקש לפרש את סעיף 126(ב) כך שישמר את מודל המיסוי הדו-שלבי ואת הרציונלים העומדים בבסיסו.

    המבקשות טענו, כי תוצאת פסק-הדין אינה מתיישבת עם העובדה שעל דיבידנד בין-חברתי יש להטיל מס פעם אחת בלבד ברמת בעל המניות אף בלא שיוטל חיוב מוקדם במס וכי חיוב כזה מצדיק דיון נוסף. הנשיאה דחתה טענה זו הן מהטעם שהיא אינה מתיישבת עם מודל המיסוי הדו-שלבי.

    עוד בדיון הוסיף ביהמ"ש כי אימוץ גישתן של המבקשות יוביל לתוצאה קשה אחרת של כפל הטבות במס- פעם אחת ברמת החברות המחלקות שיהנו מאפקט דחיית המס הנובע מיישומו של עיקרון המימוש על פיו הן אינן משלמות מס בפועל במועד שערוך הנכסים; ופעם נוספת, ברמת החברות המקבלות, אשר לגישתן הדיבידנד שחולק להן חוסה תחת הפטור הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודה; וכי תוצאה זו אינה רצויה.

    בנוגע לטענות בעניין חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך בסכום נמוך, אינה רלבנטית לענייננו. זאת, משום שחלוקת הדיבידנדים שבוצעה בעניינן של המבקשות אינה באה בגדר אותו חריג. משכך, סוגיה זו כלל לא נדונה בפסק-הדין וממילא אינה יכולה להוות "הלכה".

    בהתייחס להוראת סעיף 100א1 לפקודה, הוראה זו טרם נכנסה לתוקף.