מדריך היערכות במסים

1.8.1 פסקי דין בעניין רווחי הון מניירות ערך

  • מכירת מוניטין אישיים לצד מניות נסחרות- ע"א 1839-19 פקיד שומה כפר סבא נ' שלמה ריזמן

    המערער שלמה ריזמן הינו תושב ישראל (להלן: "מערער"). המערערת הינה חברה משפחתית לפי סעיף 64א לפקודת מס הכנסה והמערער הינו הנישום המייצג. המערער ייסד חברה פרטית בשם אזימוט טכנולוגיות בע"מ, חברה העוסקת בתחום התקשורת (להלן: "אזימוט"). המערער שישמש כיו"ר דירקטוריון והחזיק במישרין ובעקיפין (דרך המערערת) בכ-56% ממניות החברה.

    בשנת 2000 נרשמה אזימוט למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. המערער הודיע על בחירתו לדחיית מועד החבות במס למועד מכירת המניות בפועל בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 101(א)(2) לפקודת מס הכנסה.

    חברת אלביט מערכות בע"מ רכשה את כל מניות חברת אזימוט שהונפקו מלבד המניות ברשותו של מערער.

    בשנת 2009 נוהל משא ומתן למכירת המניות המוחזקות על ידי מערערת לחברת אלביט מערכות בע"מ, בהתאם להסכמה בין השניים עיקר התמורה תהא התמורה שתשולם למערערת תהא עבור זכויותיה באזימוט.

    בהתאם להסכמה בין הצדדים שווי רכישת המניות תהא שווה בין אם נרכשה בבורסה לבין אם נרכשו מהמערער. כמו כן, הוסכם כי המערער לא יתחרה עם חברת אלביט למשך 4 שנים וכן יעמיד את המוניטין שצבר בתחומי העיסוק של אזימוט. לטענת החברה, התשלום שניתן למערער מגלם בתוכו גם את המוניטין של המערער באזימוט. ולפיכך, הציבור "רכב על גבו" של המערער כאשר התמורה עבור המניות שנרכשו כללו את המוניטין ששולם למערער.

    בית המשפט העליון קיבל את ערעור רשות המיסים וקבע כי על ריזמן לשלם מס נוסף על הכנסותיו ממכירת מניות של חברת אזימוט לאלביט בשנת 2010.

    המחלוקת בין המערערים לבין פקיד שומה כפר סבא (להלן: "המשיב") נעה סביב 3 סוגיות:

      1. מהו גובה שיעור המס בהקשר לרווח ההון שנצמח מעסקת מכירת המניות בין אזימוט לאלביט? האם יחושב מס רווח הון לינארי או שיחול שיעור מס של 25%.
      2. האם יש לייחס את התמורה בעסקה למכירת המניות או שיש לראות בחלק מהתמורה ששולמה בגין מוניטין?
      3. האם רווח הון ממכירת המניות נצמח משנת 2010 או שיש לייחס את התמורה לשנה של התקבולים בפועל?

    בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות שיעור מס רווח ההון ממכירת מניות אזימוט לאלביט יחויב במס בשיעור של 25%.

    בית המשפט קבע כי למערער היה מוניטין בחברה אשר גרם ללקוחות לרכוש את מוצרי החברה, למעשה חלק מהלקוחות ראו זהות כמעט מוחלטת בין מערער לאזימוט. על רקע עובדה זו קבע בית המשפט כי הסממנים מעידים על תניית אי תחרות אשר במסגרת הסכם המיזוג העביר המערער לאלביט גם את המוניטין שלו. לפיכך יש לייחס חלק מהתמורה שנתקבלה בידי מערער למכר המוניטין, ואילו יתרת התמורה תהא עבור מכירת מנויות אזימוט.

    לגבי הסוגיה השלישית נקבע כי המועד בו אושר המיזוג על ידי האסיפה הכללית משקף את הזמן בה התקיים מפגש רצונות בין הצדדים והתקיימה גמירות דעת, ולפיכך זהו יום המכירה.

 

  • רכישה עצמית של מניות- ע"מ 71455-12-18 בית חוסן בע"מ ואח' נ' פקיד שומה עכו

    השאלה המשפטית העיקרית בה עוסק פסק הדין היא אופן מיסוי רכישה עצמית של מניות שאינה נעשית פרו-ראטה. ביהמ"ש נדרש להחליט האם רכישה עצמית של מניות מהווה אירוע מס של חלוקת דיבידנד רעיוני בידי בעלי המניות שמניותיהם לא נרכשו.

    בבעלות המערערת 1, חברת בית חוסן בע"מ (להלן: "החברה"), מקרקעין בנהריה המשַמש כבית אבות (להלן: "המבנה") והוא מושכר לחברת מרכז הורים בע"מ (להלן: "מרכז הורים") המפעילה את בית האבות.

    הכנסות החברה מהשכרת המבנה מהוות הכנסות פסיביות לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה ואין עוררין כי היא מדובר בחברה הנחשבת ל"איגוד מקרקעין" כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין.

    בשנת 2013 התקשרה החברה בעסקת קומבינציה לגבי חלק משטח מקרקעין שהיה בבעלותה. במסגרת עסקה זו, קיבלה החברה 7 דירות בבניין שנבנה. בשנת 2016 מכרה החברה 3 דירות. המערערים 2-4 הינם אבירם ורסנוב, רוי עמנואל שרון וענת רחל שרון (בהתאמה) הינם בעלי מניות בחברה. המערערת 5, אורלי שרון, הינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה (אמם של המערערים 3 ו-4), ובנוסף משמשת כדירקטורית בחברה.

    עד שנת 2013 הייתה בחברה בעלת מניות נוספת, והיא ציפורה נוישטאט (להלן: "ציפורה"), שהייתה אשתו (קרובה מדרגה ראשונה) של מייסד ומנכ"ל החברה, משה שרון, והוא אביהם של המערערים 3 ו-4.

    בשנת 2013 ביצעה החברה רכישה עצמית של מניותיה של ציפורה, אותה מימנה באמצעות הלוואה שנטלה לצורך הרכישה.

    החברה דרשה בניכוי במסגרת דוחותיה למשיב (פקיד-שומה חיפה) לשנים 2015–2016 הוצאות ריבית בגין ההלוואה שנטלה לצורך רכישת מניותיה של ציפורה. כמו-כן, דרשה החברה בניכוי הוצאות שכר עבודה של חמישה עובדים. המשיב הוציא ביום 10.12.2018 שומות בצווים לחברה וליתר המערערים.

    בעניין השומות, קבע המשיב, כי עסקת הרכישה העצמית של מניות ציפורה הינה עסקה של קבלת דיבידנד בידי יתר בעלי המניות, שהרי אלו, קיבלו מהחברה הגדלה של סך ההחזקות בחברה וזה מהווה כנכס. לכן, אין להתיר בניכוי את הוצאות הריבית בגין ההלוואה שנטלה החברה לצורך עסקת הרכישה העצמית, שכּן זו לא שימשה ליצירת הכנסה לחברה, אלא מדובר בעסקה במישור ההוני שבין בעלי המניות בלבד. עוד נקבע בשומות, כי אין להתיר בניכוי את הוצאות שכר העבודה לארבעה מבין חמשת העובדים, שכּן לגישת המשיב אלו לא נדרשו לצורך ייצור הכנסת החברה. הוצאות השכר שלא הותרו כאמור, חושבו כדיבידנד בידי בעלי המניות.

    שומה זו מהווה למעשה את צידו השני של המטבע של השומה בצו שיצאה לחברה ביחס לאי-התרת ניכוי הוצאות שכר העבודה. לשיטת המשיב, מדובר בהכנסה שאינה מיגיעה אישית החייבת במס בהתאם להוראות סעיף 2(10) לפקודה.

    על שומה זו הגישה המערערת 5 ערעור לבית-המשפט ובעקבותיו הגיעו המערערת 5 והמשיב להסדר דיוני, לפיו פסק הדין שיינתן בערעורם של המערערים 1-4 יחול גם בכל הקשור לענייניה של המערערת 5 בערעורה שלה. בהתאם, אוחד הדיון בשני הערעורים.

    בית-המשפט, קיבל את הערעור של החברה בנושא הרכישה העצמית ואת הערעור של המערערת 5 (בכל הקשור להוצאות שכר) ודחה את הערעור בסוגיות האחרות.

    מדובר בפסק דין תקדימי, עמדת רשות המיסים עד כה סיווגה עסקאות רכישה עצמית כאירוע משולב של רווח הון וחלוקת דיבידנד רעיוני.

    בית המשפט שלל את עמדת רשות המיסים האמורה בפסיקת בית חוסן. על פי בית המשפט, יש לראות ברכישה עצמית שאינה פרו-ראטה כרווח הון בידי בעל המניות המוכר, מבלי שבעלי המניות הנותרים יידרשו לדווח על דיבידנד רעיוני בסכום כלשהו. בנוסף, בית המשפט נקט בעמדה עקרונית, לפיה נדרש מקור סמכות ברור בחקיקה ראשית כדי להטיל מס בגין חלוקה רעיונית של דיבידנד, כפי שביקשה לעשות רשות המיסים.

    בית המשפט קיבל את עמדת הנישומים, וקבע כי הרכישה העצמית חייבת במס בידי בעל המניות המוכר בלבד. פסיקת בית חוסן קובעת כי ככלל יש לראות ברכישה עצמית של מניות כיוצרת רווח הון בידי בעל המניות שמניותיו נרכשו בלבד.