מדריך היערכות במסים

1.4.1 פסקי דין עיקריים מהשנה החולפת

  • פסק דין – אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ – מעניק פרשנות חדשה ומרחיבה להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ (מתן שירות לתושב חוץ):
    ביום 07.09.20 ניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד – ע"מ 15803-02-18, אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ נ' רשות המסים, אשר מעניק פרשנות חדשה ומרחיבה להוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ (מתן שירות לתושב חוץ), ולטעמנו בצדק, לפיה מתן שירות לתושב חוץ, שירות המהווה חלק משירותים מיובאים זכאי למע"מ בשיעור מס אפס.
    סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ קובע, כדלהלן: "מתן שירות לתושב חוץ, למעט שירות ששר האוצר קבע לעניין זה; לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל, לשותפות שרוב הזכויות בה הן של שותפים תושבי ישראל או לחברה שלענין פקודת מס הכנסה רואים אותה כתובת ישראל, אלא אם הוא שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין שנקבע כאמור בסעיפים 129 עד 133ט לפקודת המכס, לפי העניין".
    פס"ד מתייחס לסיפא של הסעיף, החלק המודגש.
    במקרה הנדון, המערערת, הרשומה כ"עוסק" במע"מ והמצויה בבעלותה המלאה של חברה זרה המאוגדת בארה"ב (להלן: "חברת האם" או "תושבת החוץ"). המערערת מספקת לחברת האם שירותי שירותי שיווק ומכירות בקשר לפלטפורמה דיגיטלית לבדיקות תוכנה לאפליקציות ואתרי אינטרנט הנמצאת בבעלות חברת האם, וכן שירותי תמיכה בלקוחות הישראליים, שרכשו את שירותי בדיקות התוכנה מחברת האם (להלן: "הפלטפורמה" ו"השירותים" בהתאמה).
    המערערת דיווחה על עסקאותיה כאמור, במע"מ בשיעור אפס.
    מע"מ הוציא לחברה שומת עסקאות לפיה ההכנסות מהשירותים כאמור, חייבות במע"מ מלא שכן השירות ניתן נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל – הם הלקוחות הישראלים.
    הטענה המרכזית של המערערת בערעור לבית המשפט היה כי יש להפעיל את הסיפא לסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ גם ביחס לייבוא שירותים – כאמור, סייפת סעיף 30(א)(5) קובעת כי: "אלא אם הוא שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין שנקבע כאמור בסעיפים 129 עד 133ט לפקודת המכס, לפי העניין;" ומשמעותה היא, כי במקרה בו עוסק ישראלי מספק שירותים לתושב חוץ ביחס לטובין מיובאים (לדוגמא, שירותי שיווק ומכירה של טובין הנמכרים על-ידי תושב החוץ ללקוחות בישראל – והמיובאים לישראל), יהיו זכאים השירותים למע"מ בשיעור אפס וזאת בשל ה רציונל לפיו ערך השירותים כלול במחיר הטובין המיובאים בגינם משולם מע"מ בייבוא – ובהתאם על מנת להימנע מכפל מע"מ, יש לאפשר חיוב במע"מ בשיעור אפס.
    המערערת טענה כי יש להפעיל את הרציונל הנ"ל, גם במקרה בו עוסק ישראלי מספק שירות לתושב חוץ, שירותים הכלולים בערך שירותים מיובאים – שירותים מיובאים החייבים במע"מ.
    בית המשפט קובע כי המחוקק לא נתכוון כי יבואן של טובין יהיה זכאי להטבה של מע"מ אפס ואילו יבואן של שירותים לא יהיה זכאי לכך וישלם כפל מס. התחקות אחר תכליות החקיקה מביאה למסקנה כי בעניין הסיפא לסעיף 30(א)(5) מדובר בחסר הטעון השלמה. פרשנות זו תומכת בתכליות נוספות של דיני המס: גביית מס אמת ועיקרון השוויון.
    בסופו של דבר בית המשפט דוחה את הערעור וזאת בשל העובדה שהמערערת לא השכילה להוכיח כי לקוחות הקצה הישראלים שילמו מע"מ בעת ייבוא השירותים לישראל (בעת התשלום לחברת האם).
  • פסק דין – י.ג.מ. השקעות בע"מ – אי סיווג חברה העוסקת במסחר בני"ע בחשבון נוסטרו.
    ביום 02.08.21 ניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"מ 54320-04-18 י.ג.מ. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים על אי סיווג חברה העוסקת במסחר בני"ע בחשבון נוסטרו כ"מוסד כספי": המערערת, חברה פרטית, תושבת ישראל הוקמה בשנת 2012, מוחזקת בחלקים שווים בידי שני בעלי מניות שהם גם עובדיה היחידים. פעילות המערערת מתבצעת מביתם של בעלי המניות. פעילותה היחידה של המערערת היא ביצוע השקעות בשוק ההון לצרכיה העצמאיים, דהיינו, השקעות בחשבון נוסטרו. חלק מפעילות המערערת מתבצע באופן אוטומטי באמצעות אלגוריתם שפותח ע"י המערערת, וחלק באמצעות בעלי מניותיה. באלגוריתם שפותח ע"י המערערת עושה רק היא שימוש. ולא ניתנה בו זכות שימוש לצד ג'. אין למערערת ולא היו לה שום לקוחות. המערערת אינה חברת הבורסה לני"ע לא בישראל ולא בחו"ל. המערערת מבצעת מדי שנה עשרות אלפי פעולות בני"ע. מחזור הפעילות של המערערת הגיע להיקפים ניכרים מדי שנה. המערערת מדווחת על הכנסותיה כהכנסה מעסק שמקורה בסעיף 2(1) לפקודה.
    מנהל מע"מ טען כי מי שעוסק במסחר בני"ע גם בחשבון נוסטרו בלבד צריך להיות מסווג כמוסד כספי וזאת מכוח הוראות סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977, אשר קובע סיווג כמוסד כספי – "מי שעסקו במכירת מטבע חוץ או ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, ולענין זה יראו כמי שעסקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, אף אם הוא רוכש אותם לצורך קבלת פרעונם או פדיונם."
    בית המשפט המחוזי, כבוד השופט אבי גורמן דחה את עמדת רשות המסים בעניין וקבע כי סוחר בחשבון נוסטרו אשר אינו מספק שירותים לאחרים – אינו מהווה "מוסד כספי", וזאת בעיקר מהנימוקים הבאים:
    הפירוש שמציעה רשות המסים סותר את כוונת המחוקק בעת חקיקת הסעיפים, כפי שניתן ללמוד מדברים שאמרו נציגי משרד האוצר בדיונים בוועדת הכספים של הכנסת.
    הפירוש שאימצה רשות המסים, אינו מתיישב בנקל עם הוראות החוק ועם המבנה של הוראות אלה בתוך מארג סעיפי החוק. בתמצית פעילות שלכאורה נקבע בהוראות הבסיס של חוק מע"מ כי אינה ממוסה, נתפסת לפתע ברשת המס מכוח הוראה של מחוקק המשנה – אשר ניראה כי לא לכך כיוונה.
    כל הגופי המוגדרים בחוק ובצו הקביעה כמוסד כספי, נותנים שירותים לאחרים, ויש הצדקות לפרש כך גם את הוראות סעיף 1(א)(3) לצו הקביעה.
    סיווג גוף שכל פעילותו היא רק סחר בחשבון נוסטרו כמוסד כספי, יוביל לעיוותים ולקשיים, המצדיקים – לאור מתחם הפרשנות האפשרית – הימנעות מפירוש כאמור.
  • פסק דין – ג'י אף איי סקיורטיס לימיטד – מע"מ בשיעור אפס על שירותי ברוקראז' לתושב חוץ.
    ביום 02.08.21 ניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו – ע"מ 69931-03-19 ג'י אף איי סקיורטיס לימיטד נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז – מע"מ בשיעור אפס על שירותי ברוקראז' לתושב חוץ: המערערת מספקת שירותי ברוקראז' – מתווך פיננסי – והיא מפגישה בין שני בנקים, אחד ישראלי ואחד זר, וכתוצאה ממעשה ההפגשה נסגרת בין הבנקים עסקה בנגזר פיננסי. המערערת זכאית לקבל מכל אחד מהצדדים עמלת שירות.
    אין חולק כי העמלה הנגבית מהבנק הישראלי חייבת במע"מ בשיעור מלא. מה דינה של העמלה הנגבית מהבנק הזר ? האם חל עליה סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, המזכה בשיעור מס אפס, מתן שירות לתושב חוץ, שמא לאו?
    מנהל מע"מ טען כי במקרים בהם נגבית על ידי המערערת עמלה מלקוח זר בנסיבות המתוארות, סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ אינו חל, שכן עסקינן בשירות אחד שניתן הן ללקוח הזר והן ללקוח הישראלי.
    בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט ה' קירש קיבל את הערעור וקבע כי בנסיבות העניין, המערערת סיפקה שירותים שונים למקבלים השונים (הבנק הזר והבנק הישראלי) וזאת, בין היתר, בשל פער האינטרסים והרצונות בין הצדדים לעסקה. בין היתר נקבע כי בפרשנות הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, יש לבחון את "נושא ההסכם", קרי – את ההסכם שמכוחו ולפי תנאיו ניתן השירות לתושב החוץ. במקרים בהם עיון בהסכם בין העוסק לבין תושב החוץ מעלה כי השירות ניתן נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל, תישלל הזכאות למע"מ בשיעור אפס. כאשר האינטרסים והרצונות של מקבלי השירות אינם זהים, וכל אחד מהם מוכן לשלם למי שיגשים את האינטרסים שלו באופן מיטבי, יש מקום לומר שמדובר בשירותים נפרדים ולא בעסקת שירות אחת.