מדריך היערכות במסים

1.13.7 מחיקה חלקית של חוב והמשך השקעה בחברה, עסקה מלאכותית – ע"מ 25908-12-17 וינברג נ' פקיד שומה תל אביב 1

האחים וינברג (להלן: "המערערים") עומדים בראש קבוצת חברות פרטיות. כנגד חובות החברות עמד שעבוד נכס מקרקעין שהיה בבעלות האחים.

מכיוון שהחברות לא עמדו בהתחייבויות הבנק דרש את מכירת המקרקעין והחזרת החוב של החברות. האחים מחלו על חלק מהחוב של החברות כלפיהם לפני מכירת המקרקעין (סה"כ מחלו על 1.9 מיליון ש"ח לשלושת החברות מתוך חוב של 7.9 מיליון ש"ח).

בחברות בהן נרשמו ההכנסות כתוצאה ממחילת החוב בוצעו קיזוזים מול הפסדים מועברים ואילו בעלי המניות קיזזו את ההפסד שנוצר ממחילת החוב כנגד השבח ממכירת המקרקעין.

מס הכנסה טען שמחילת החוב הינה מלאכותית וההחלטה על מחילת החוב הייתה במטרה להימנע מתשלום מס השבח בגין מכירת המקרקעין.

בית המשפט בהתבסס על כך שהחברות המשיכו לפעול בשנים שלאחר מחילת החוב והיו בעלות מחזור שאינו מצומצם (כ-6 מיליון ₪), בעלות פעילות יציבה וצפי להמשך פעילות. ובכך שבעלי המניות מחלו רק על חלק מהחוב והמשיכו להשקיע כספים בחברה בשנים שלאחר מחילת החוב, פעולות אלו מראות כי בעלי המניות מאמינים ביכולת הקיום והחזר החוב. כמו כן, היות והחוב לצדדים שלישיים נותר על קנו, החברה המשיכה לפרוע אותו ולא היתה דרישה מצידם להכרה בחוב אבוד (מבחן אוביקטיבי).

בעקבות פעולות אלו של בעלי המניות קבע בית המשפט שלא אפסו הסיכויים לגבות את החובות וכי לא נוצר הפסד. בית המשפט ציין כי סיכוי נמוך לגביית החוב אינה עילה לביצוע מחילת חוב. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח טעם ממשי למחילת החוב, בנוסף מחילת החוב החלקית בגובה ההפסדים הקיימים בחברה ולא במלא סכום החוב שהיה יותר הכנסה חייבת ברמת החברה, ולכן קבע כי העסקה מלאכותית. כפועל יוצא, בית המשפט לא התיר את מחילת החוב.

כמובנו על-פי חוק מיסוי מקרקעין.